כל כך קשה שהתרופה למכה היא הכאב עצמו
כל כך משגע שזה מעגל ללא יציאה
שהוא לא יצא ממנו לעולם, גם אם ירצה בלבו וגופו
זה הכאב המתמיד הזה
שלא מרפה מלהגיע
להשתלט
על הדם, הלב, השרירים
זה הוא, שנופל שוב ושוב ושוב
זה הסם שמשתלט עליו
שבזמן שנלחם בגופו הוא מתחנן לתרופה שלו
לסיפוק שלו
הגוף שלו רוצה את זה
רק לכמה דקות, לא את הכאב שאחרי
עד ששוכח, הלב שלו שוכח, כמה כואבת היא אכזבה
כמה טובה היא אהבה
עד ששוכח מי האדם שהקריב די והותר למענו
שנתן את כולו
עד שהאדם הזה יהפוך לעבר
כי לא יהיה בו את הכוח
להישאר לצדו ולא לברוח
עד ששוכח מי היה לצידו כאן, עד שחשב לוותר בעצמו
ולא להיות יותר כאן איתו
כי נפגע כבר מדי בגללו
הוא שוכח, שוכח אותי.. גורם לי לסבול עד לכאב
כאב נפשי ומרסק
גורם ללב שלי פשוט להתפוצץ
התרופה לכאב שלי זה הוא
התרופה לכאב שלו זה הסם
זה נכון לי?
לאהוב אותו עד שנפגעת אני בעצמי?
שאסתכל לו בעיניים ותמיד אראה אדם כל כך חלש, שבשעה של קושי וויתר
על עצמו, ועלי.
שאסתכל לו בעיניים אדע בליבי שהוא תמיד ירצה את הכאב הנעים הזה
הוא תמיד ירצה את זה
עד שזה יחזור חלילה
הוא יוותר עלי בשביל זה, הוא יקריב אותי בשביל שנייה מהכאב הזה
התרופה לכאב היא הכאב עצמו, ככה לימד אותי מישהו שהיה ויהיה האהבה הגדולה שלי
גם אם זה יגמר ביום אחד
רק בגלל שהתרופה לכאב שלו היא לא אני
רק כי בחר לוותר על עצמו כשאני נלחמת על עצמי
