הייתי מנסה לחקות אותה, לעשות מה שהיא עושה, להיות החיקוי למודל המושלם הזה.
יש אישה, היא טהורה וחזקה יותר ממתכת קרה. היא עוצמתית וחכמה להפליא.
כל כך יפה ואופיה יפה פי שניים.
יש אישה שהיא כל כך מיוחדת, שהלוואי שאהיה היא.
הייתה אישה, היום יש אישה אחרת.
יש אישה, שוכבת במיטה הפינתית בחדר של בית החולים, הווילונות מכסים לה את החיים האמיתיים, שמחוץ למיטה קרה ומכשיר נוזלים.
יש אישה, היא צעירה אבל גופה יותר מבוגר מנפשה. הגוף שלה מזין את עצמו כל יום בתרופה אחרת, זריקה אחרת, מה שרק תבחר
יש אישה, שהיום אני לא מסתכלת לכיוונה ומאחלת לעצמי לא להיות היא.
לא ליפול את הנפילות שלה ולא את הטעויות שלה.
שהיא כל כך מוותרת עד ששכחה מהמושג "מלחמה".
יש אישה, שוויתרה על חייה והפסידה את נפשה.
האישה הזאת, וגם זאת הקודמת היא אמא שלי. זאת את אמא, זאת את, שאני כבר לא מרגישה אותך, ששחכתי מה המילה אמא מכילה בתוכה, חוץ מבכי, טיפולים ותרופות.
זאת את אמא, שלא נותנת לי לחיות ולא לאהוב.
זאת את אמא, האישה שאני לא רוצה להיות.
;){kind=link}