מצאתי.. מישהו מבין אותי .. |
|
כבר התיישבו לי הדמעות. נמאס לי לבכות, אני לא רוצה יותר! אני מוצאת את עצמי יושבת וחושבת בשביל מי אני נמצאת פה? אף אחד במילא לא שם לב שאני קיימת, אז גם אף אחד לא ישים לב אם אני לא יהיה פה..
אבל אז אני אומרת לעצמי שאני לא רוצה לוותר ואני רוצה להיות חזקה.. אבל גם לחזקים ביותר קשה להתמודד.. אז אני לא חזקה במיוחד.. וקשה לי להתמודד.. עברתי יותר מדי בשביל לחזור למה שהייתי פעם..
אני יכולה להגיד על עצמי שאני ילדה סגורה ומופנמת מאוד.. שלא נותנת לאף אחד להתחבר אלי, כי בעצם אף אחד לא מבין אותי..
מישהו אחד. מכולם, שבאמת נמצא שם, באמת מבין אותי.. ומעודד אותי.. ידיד של החברה הכי טובה שלי, הם כל הזמן רבים ואז אני מרגישה לא נעים.. כאילו לקחתי אותו ממנה.. הוא תמיד חוזר ואומר שזה לא בגללה וכיף לו לדבר איתי.. ואז אני צוחקת..
לא נעים לי ממנה.. אבל כיף לי לדבר איתו..
אבל יש לי חבר, שברך כלל הוא אמור להיות לידי ולשמח אותי.. וזה לא קורה, אחרי כל שיחה אני רק מתעצבנת.. אבל אני אוהבת אותו :/
והמערכת יחסים הזאת גורמת לי להתעצבן.. מאוד ! |
|
|
|
|
 | את נמצאת פה. ולא בשביל אף אחד, חוץ ממך ומהקב"ה. כל דבר שיעזור לך להיפתח ולהתפתח זה טוב. מה דעתך ללמוד באיזה חוג, בתחום שאת אוהבת או רוצה להשתפר בו-ואז יהיה לך עניין חשוב לקום בשבילו בבוקר, וכל שאר הנידנודים יהפכו לפחות חשובים. כולל הרגשת העצב והפיספוס. |
|
 | אני רוצה.. אבל אני לא מסוגלת להפיל על אמא שלי הוצאות עכשיו.. :/ |
|
| אז מה דעתך להיות שותפה באיזה פרוייקט של התנדבות בקהילה, נגיד- לשבת עם זקנים בבית אבות, ולשאול מה הם אוהבים, לשחק איתם קלפים, וכו'. אולי יתפתח שם קשר שיגרום לך שמחה, על זה ששימחת מישהו (וזה על פי רוב מרומם גם את רוחך). |
|
