עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
חברים
turn wildThe Cheshire CatzoeEאוהב(ת) שום!Your Vikingאנונימית
אשת הזאבדוןIt's my lifeDaniel .אלונהLonelyGirl
תיאוLady luckע.מ.Lonely guyMeshisee from the heart
נושאים
אהבה  (21)
כאב  (15)
פחד  (11)
אכזבה  (7)
מוות  (7)
כעס  (5)
משפחה  (5)
סרטן  (5)
חברים  (4)
עצב  (4)
תשוקה  (4)
אמא  (3)
הרגשה  (3)
חברה  (3)
חברות  (3)
אושר  (2)
בדידות  (2)
התאבדות  (2)
חיים  (2)
כיף  (2)
לימודים  (2)
מלחמה  (2)
מערכת יחסים  (2)
סוף שבוע  (2)
סמים  (2)
פגיעה  (2)
קושי  (2)
שמחה  (2)
אולי  (1)
אני  (1)
בגידה  (1)
בגרות  (1)
ביטחון  (1)
בית  (1)
בית ספר  (1)
בעיות  (1)
גבול  (1)
גיבורה  (1)
געגוע  (1)
דיכאון  (1)
הערצה  (1)
התבגרות  (1)
התייאשות  (1)
חבר  (1)
חדר  (1)
חופש  (1)
חיסרון  (1)
חלום  (1)
חתכים  (1)
טעות  (1)
יוליה  (1)
ייאוש  (1)
כוח  (1)
לאהוב  (1)
להישבר  (1)
להרגיש  (1)
מאהבת  (1)
מוזיקה  (1)
מחזה  (1)
מיוחדים  (1)
משיכה  (1)
מתים  (1)
ניצחון  (1)
נפילה  (1)
עולם  (1)
עוצמה  (1)
עצבות  (1)
עצבים  (1)
פורץ  (1)
פחדים  (1)
רגשות  (1)
רומיאו  (1)
רצח  (1)
שדים  (1)
שומר  (1)
שמיים  (1)
שקט  (1)
שקר  (1)
תגובה  (1)
תקווה  (1)

הגיע הזמן לוותר..

10/06/2013 22:18
SuperGirl1
אם אני אספור כמה שעות ביום מתבזבזות על משחקי אגו ביני לבין אמא שלי, אז זה 24 שעות ביממה.. היא לא תדבר איתי בשקט, רק בצעקות.. אני לפעמים משווה את עצמי לאחים שלי.. הם מושלמים בשבילה .. כל דבר שהם צריכים יהיה מיד, אצלי, זה אף פעם לא חשוב.... וזה לא רק הרגשה כזאת, זה הוכחה.. שאני מבקשת משהו, אז היא אומרת שאני אגואיסטית ושום דבר לא מספיק לי, ושאני ינסה להיות קצת כמו אחותי הגדולה.. זה כואב לשמוע את זה.. כל מה שאני עושה לא מספיק.. היא החלימה ממחלת הסרטן, בלי לשכוח שהייתי איתה לאורך כל המחלה, הייתי שם שהיא נבהלה ששיערה נושר מראשה, הייתי שם לאחר הטיפולים הקשים שהיא עברה, הייתי שם לספוג את הכאב שלה.. ואת צעקות הזעקה שלה, הייתי שם כל לילה ועמדתי בבקשותיה. עשיתי הכול, עד היום אני מתעוררת לבד לבית ספר, מכינה אוכל במידה שאני מספיקה, מגיעה הביתה, לא מצליחה לסיים את המטלות שהטילה עלי, ואני לא כמו אחיי.. אחותי בת ה15 לומדת בפנימייה. אחי גר באילת. אחותי הגדולה גרה ברמת גן. ואני, אני בבית.. לבד.. עושה הכול לבד.. מתמודדת עם הכול, כרגיל, לבד... אז תמיכה אני לא מקבלת, ובטח שלא אהבה.. אבל נמאס לי, אני לא יכולה להתמודד עם אמא שלי, עם פחד לאבד, עם לחץ בלימודים, ולחץ בחיים, ובעיקר, במערכת יחסים ... להחזיק אצבעות, לבקש שהכול יהיה בסדר.. זהו, אני מרימה ידיים.. אני לא מתקנת יותר.. אולי זה שגוי, אבל זה יותר מדי.. הכתפיים שלח מתמוטטת מהכובד שנמצא עליהם..
girl
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון