שלום אבא..

אז.. אולי זה יראה כאילו אני מחפשת צומת לב, אבל זאת ממש לא הכוונה... אני  מתייחסת לבלוג כיומן, שאנשים יוכלו לקרוא את מה שאני קוראת ובאמת להבין אותי, אז זה רק לידיעה... 

אז הקבר הזה, זה בעצם הקבר של אבא שלי... ביקרתי בו היום, אחרי כל כך הרבה זמן שלא הייתי שם, ואני לא מדברת על ימים או חודשים. אני מדברת על שנים. היה לי קשה לבוא ולדבר עם אבן, לא הצלחתי להשלים עם העובדה שאבא שלי נמצא באדמה, רחוק מחיים על פני האדמה, קרוב לחיים שמעליה... כמה סיפורים שסיפרתי לעצמי, אף סיפור לא היה אמיתי, ממש כמו אגדה. זה לא התגשם כי הוא לא הופיע פתאום בפתח הדלת ואמר שהכול בסדר, הייתה תקופה קשה וזה עבר.. אבל כל יום שעובר זה רק קשה לי יותר, זה רק נותן לי להבין שאין לי אבא, לפחות לי בחיים. אז אני אסתפק במצבה, ובתמונות, ובעיקר בזיכרון נשכח. 

אני מתגעגעת, זה פשוט כואב לי..... ומצאתי את המקום לפרוק בו את הכול, אז לא, אני לא רוצה רחמים אני פשוט רוצה הבנה...