חבל שהבנו את זה קצת מאוחר. האמת, אני ידעתי שהדברים לא יסתדרו. בשנה הבאה אני אלמד בפנימייה רחוק מהמושב הקטן, מכל החברים שהם כמו אחים ואני אהיה חשופה באמת לעולם האמיתי. לדברים שאני לא רגילה אליהם מהעולם שלי. אבל אני עוד צעירה, יש לי חיים שלמים לפני, זאת הסיבה שאני לא אשב בדיכאון על משהו שלא מצליח אני אלחם למשהו טוב יותר.. בכיתי על האכזבה.. על העובדה ששנינו אוהבים אחד את השני והחלטה כל כך פזיזה משנה את הכל.
קודם כל, אני מאחלת לעצמי אושר, כי הרבה זמן לא פגשתי אותו. אבל אני באמת אופטימית.. ואחר כך, אני מאחלת לעצמי לממש את הפנטזיה ולהיות איתו כי אני אוהבת אותו!
אווף! למה אני לא יכולה לשלוט ברגשות שלי בעצמי??
;){kind=link}