אני מקווה שאני אראה אותה בקרוב.
את החג כנראה אני אבלה בבית חולים, לצידה. אני לא אוותר, אני לא אעזוב אות לחגוג את ראש השנה לבד. כל המחשבות האלה מטרידות אותי, בעיקר מפחידות.. אני מפחדת לאבד, עולות בי המחשבות "מה יקרה אם..." אתם מבינים למה אני מתכוונת, מה יקרה, אם יהיה לה קשה להחלים? אפילו קשה להגיד את המילה.. מה יקרה אם.. היא פשוט תיעלם מהחיים על פני האדמה? זה מפחיד אותי.. אמא שלי מפורקת, פיזית. ובעיקר נפשית. אני לא רוצה לאבד אותה. את אבא שלי איבדתי, ואותה אני לא מוכנה לאבד. חזקה אני כבר לא, כל כך הרבה דברים על הכתפיים שלי שכבד לי, ואני חלשה. זה כאילו אני לא יודעת לשחות וזרקו אותי בלב ים ופשוט אמרו לי תתמודדי.. אני מרגישה שאני טובעת, כל דברים שנמצאים עלי כל כך מכבידים עלי, זה כאילו כל הצרות נהפכו למצופי בטון באמצע הים.. זה כבד, ולאט אני יורדת למעמקים, לתחתית. אולי קשה להבין אותי, פשוט קל לי לבטא את עצמי כך.
שמתי לב, שבזמן האחרון.. אני פשוט לא מבקשת שאבא שלי יחזור, הבנתי, חבל להתפלל לבלתי אפשרי, אז שינוח, שפשוט ינוח על משכבו. אני אתפלל על מה שאפשרי, על אמא שלי ששוכבת בבית חולים לאחר ניתוח קשה.. זה קשה, אבל את המוות של אבא שחררתי, אני נותנת לו לנוח ולא בוכה שיחזור.. רק בקשה אחת אני מבקשת, אמא, תקומי מהמיטה ותחגגי איתי את חג ראש השנה. :(
טוב, אני לא מעודכנת. אני יודעת שאמא שלי יצאה מניתוח ואולי כבר העבירו אותה למחלקה, ואני לא שם. בזמן שאמא שלי אחרי ניתוח אני לא לצידה.. אני כל כך מתבאסת בגלל זה :\
אני מקווה שאני אראה אותה בקרוב.
את החג כנראה אני אבלה בבית חולים, לצידה. אני לא אוותר, אני לא אעזוב אות לחגוג את ראש השנה לבד. כל המחשבות האלה מטרידות אותי, בעיקר מפחידות.. אני מפחדת לאבד, עולות בי המחשבות "מה יקרה אם..." אתם מבינים למה אני מתכוונת, מה יקרה, אם יהיה לה קשה להחלים? אפילו קשה להגיד את המילה.. מה יקרה אם.. היא פשוט תיעלם מהחיים על פני האדמה? זה מפחיד אותי.. אמא שלי מפורקת, פיזית. ובעיקר נפשית. אני לא רוצה לאבד אותה. את אבא שלי איבדתי, ואותה אני לא מוכנה לאבד. חזקה אני כבר לא, כל כך הרבה דברים על הכתפיים שלי שכבד לי, ואני חלשה. זה כאילו אני לא יודעת לשחות וזרקו אותי בלב ים ופשוט אמרו לי תתמודדי.. אני מרגישה שאני טובעת, כל דברים שנמצאים עלי כל כך מכבידים עלי, זה כאילו כל הצרות נהפכו למצופי בטון באמצע הים.. זה כבד, ולאט אני יורדת למעמקים, לתחתית. אולי קשה להבין אותי, פשוט קל לי לבטא את עצמי כך.
שמתי לב, שבזמן האחרון.. אני פשוט לא מבקשת שאבא שלי יחזור, הבנתי, חבל להתפלל לבלתי אפשרי, אז שינוח, שפשוט ינוח על משכבו. אני אתפלל על מה שאפשרי, על אמא שלי ששוכבת בבית חולים לאחר ניתוח קשה.. זה קשה, אבל את המוות של אבא שחררתי, אני נותנת לו לנוח ולא בוכה שיחזור.. רק בקשה אחת אני מבקשת, אמא, תקומי מהמיטה ותחגגי איתי את חג ראש השנה. :(