|
|
|
| | גם את נעלמת לי, כל כך מהר.. היית בת 98 והיית כל כך חזקה.. לא דיברת אבל סבלת.. את סבתא רבה שלי, אבל הרגשתי כל כך קרובה אלייך.. סבתא, אני מקווה שתמיד תזכרי שהגעתי כל שבוע ועזרתי לך, בהכול! איך שהיית מברכת אותי, לדרך נכונה.. אז אני מאחלת לך להגיע המשך... | |
| | ראיתי בך אישה חזקה, ואתמול ראיתי אותך מתחת לסדין שחור.. הכניסו אותך מתחת לאדמה, וכיסו ושכבה דקה של חול.. הוא פשוט נפל עלייך ונישק את האדמה, הבן שלך, האיש מלא שמחת חיים, פשוט התפרק כמו שבחיים לא ראיתי.. הנכדה שלך, התעלפה, הסירה את כל התמונות שלך מן הקיר, והחלה להריח המשך... | |
| | עברתי כל כך הרבה דברים, אני אעבור גם את זה.. יש כל כך הרבה לפניי ואני לא מוכנה לוותר!! תמיד הרגשתי ילדה מופנמת, ומאוד סגורה לאנשים, זה נקודה שהפריעה לי מאוד. אני ממש ממש לא רוצה את זה, אני רוצה להיות עם אנשים, להתחבר לאנשים, לדבר, לשתף.. לא להתמודד לבד.. המשך... | |
| | בוקר טוב.. קמתי עם דיי מצב רוח טוב, מה שלא קורה הרבה.. יש לי כל כך הרבה דברים לעשות ואני לא יודעת איך אני אעשה את זה:/ כתבתי על המטרה החדשה שלי.. לחדש את הקשר שלי עם אמא שלי.. זה קצת קשה, כי מאז שסבתא שלי נפטרה, כל המשפחה נמצאים המשך... | |
| | אני שונאת את עצמי, כמה אני יכולה להיות מפגרת? כל אחד שאני מדברת איתו על זה, יוצא שאני שחצנית שחיה בסרט.. וזה באמת לא נכון! הרבה ילדים וידידים שלי, אומרים לי שהם מרגישים אלי משהו ושאני מיוחדת מאוד.. אני לא מבינה מה הם מוצאים בי.. נמאס לי, וזה לא רק המשך... | |
| | כבר התיישבו לי הדמעות. נמאס לי לבכות, אני לא רוצה יותר! אני מוצאת את עצמי יושבת וחושבת בשביל מי אני נמצאת פה? אף אחד במילא לא שם לב שאני קיימת, אז גם אף אחד לא ישים לב אם אני לא יהיה פה.. אבל אז אני אומרת לעצמי שאני לא רוצה המשך... | |
| | היום עלו לקבר של סבתא שלי (ז״ל)..אפילו לא שאלתי אם אפשר לבוא.. פשוט לא הייתי מסוגלת לראות שוב אבן, במקום את סבתא שלי.. זה דבר סמלי.. זאת לא היא.. המחשבה שגופתה מתחת לאדמה, הורגת אותי... בסופו של דבר, גם אם זה מקובל עלי וגם אם לא, זה הגורל שלה ואני המשך... | |
| | אם אני אספור כמה שעות ביום מתבזבזות על משחקי אגו ביני לבין אמא שלי, אז זה 24 שעות ביממה.. היא לא תדבר איתי בשקט, רק בצעקות.. אני לפעמים משווה את עצמי לאחים שלי.. הם מושלמים בשבילה.. כל דבר שהם צריכים יהיה מיד, אצלי, זה אף פעם לא חשוב.... וזה לא המשך... | |
| | לשמוע שוב את קולך.. יהיה לי לסגירת מעגל.. לא גדלתי אותך מסמיק זמן כדי להכיר אותך בתור אבא שלי.. מכל 13 שנות חיי.. 3 שנים מדהימות בבילוי איתך.. רק חבל שזה לא היה יומיומי ורק פעם בחודשיים.. אולי לא הכרתי אותך מספיק, אבל שהסתכלתי עלייך ראיתי אותי.. ראיתי כמה אני המשך... | |
| | אני לחוצה כל כך!! סוף שנה, אני בטוחה שהציונים שלי על הפנים.. השנה הזאת הייתה כל כך שחורה... לא מצאתי שנייה להשקיע בלימודים, סך הכול זה מאוד כואב לי כי אני יודעת שאני יכולה להצליח.. ועכשיו, שאני הכי רוצה לשפר, המערכת יחסים שלי מונעת ממני את זה... אני עסוקה במחשבות המשך... | |
| | הכול הפך להרגל, הבדידות, הלבד הזה... הכעס על אנשים... ההתרחקות וההתנתקות מהעולם הזה.. ולחשוב שהכול בא מפחד.... אני תמיד מבקשת להשתחרר מהמחשבה של לאבד אנשים.. להשתחרר מההרגשה של הפחד לאבד אותם.. זאת הרגשה כואבת, עצובה, שפשוט דוחקת בי... למרות שאני כל כך לא רוצה את זה, זה עדיין נמצא... בין המשך... | |
| | עוד חיוך, עוד רגע של שמחה.. והנה, גם זה הולך... זה תמיד בא לי ברגעים.. שאני יושבת ושומעת שירים אני כל הזמן חושבת מה יהיה.. איך אני אתמודד עם כל כך הרבה? אבל אז אני מחייכת ואומרת שאני חזקה.. לפחות נשאר בי אופטימיות.. מרוב שאני רגילה לזה.. כל פעם שאני המשך... | |
| | משום מקום זה הגיע... אביב תתארגני אנחנו יוצאים לפסטיבל האורות.. ואוווווו, פעם ראושנה שהיא באמת ספונטנית.. אמא שלי, האישה שאוהבת לשבת בין ארבע קירות.. זה היה מדהים, הפסטיבל היה מלא אנשים.. הסתובבנו עד 3 לפנות בוקר. זה היה בירושלים, בעיר העתיקה. היו המון תיירים, זה היה כל כך מדהים.. זה המשך... | |
| | זה כל כך מעצבן שאני מנסה להיות לטובתה והיא פשוט לא שמה לב לזה.... היא אחותי... זה כואב שהיא לא מצליחה להעריך את הדאגה שלי..... ולנסות להבין את הצד שלי!!!! למה בשנייה כל המצב רוח הטוב שלי פשוט נעלם? כי היא סיפרה לי על הרגשות שלה למישהו? וזה לא סתם המשך... | |
| | אז ככה אני, שופטת אנשים.. מתרחקת, שתתמודד! כמה אפשר לסבול את זה? את אחותי לא? תהיי לטובתי ותביני את הצד שליי... כמה שאני רוצה לטובתה היא פשוט נגד.. אני מתוך כבוד אליה, לא אספר את הסיפור שלה, אולי שהדברים יסתדרו קצת.. אני אוכל לספר. אבל באמת, כמה אפשר כבר?!, אני המשך... | |
| | בכיתי, צחקתי, כעסתי, אהבתי, נשברתי, קינאתי אבל יותר מהכול, למדתי..... כי ללא כל מה שעברתי עד היום, לא הייתי אפילו רבע ממה שהפכתי... אני הבנתי שבשביל כל כך הרבה סיבות לשמוח.. צריך לערב בגם בשמחה עצב, כעס.. וכל מה שאפשר.. כי בסך הכול אין חיים מושלמים, כל אחד עובר משבר, המשך... | |
| | עשיתי את זה, אחרי כל כך הרבה התלבטויות, כל כך הרבה מחשבות.. אני מקווה שעשיתי את הדבר הנכון.. כבר לא יכולתי יותר, זה היה גדול מדי בשבילי... אז גמרתי את זה... נפרדתי ממנו, זה היה כל כך קשה.. אבל אני חושבת שזה לטובה.. כי אני לא אפגע יותר, אני לא המשך... | |
| | אני מרגישה כל כך משוחררת סוף סוף, כאילו משהו משך אותי ופתאום עזב, כאילו אני עומדת על חבל דק.. אני כל כך מפחדת ליפול, פתאום החבל נקרע ואני פשוט משוחררת... החבל הדק הזה נקרע משום שהלחץ שלי התפוגג, זה לפתע הסתיים, כל מה שישב לי על הכתפיים.. ואני מרגישה שאני המשך... | |
| | צעד אחד קדימה ושניים אחורה, התקדמות וכישלון.. אני מנסה, באמת... אבל החוסר ביטחון משתלט עליי בדקה.. אז אני מדקלמת לעצמי שוב ושוב את המילים שאני הולכת להגיד, שאני מגיעה למצב שאני צריכה לזרוק את הכול ממני, כל מה שמפריע לי.. אני מחליטה לוותר! כל מה שאני לא מסוגלת להגיד, וכל המשך... | |
| | כל כך שונאת שבאים להגיד משהו ואז לא עונים או שאומרים לא משנה.. יווו זה מרגיז כל כך!! כי כבר התחלת להגיד אז תמשיך, אי אפשר להתחיל להגיד משהו ופתאום לעזוב... אז צהריים מגעילים מהסיבה הזאת ועוד...:\ | |
| | סלחתי על כל כך הרבה דברים. אבל שאני טועה למה לאנשים כל כך קשה לסלוח לי? אני עד כדי כך פוגעת? אז נכון, אני טועה, והטעויות שלי משפיעות על כל כך הרבה אנשים, אבל דיי.. אני בסך הכול בן אדם.. בטבע של כולנו זה לטעות אבל לסלוח זה חלק מזה המשך... | |
| | מבחינתי זה יום מיוחד, כמה שהוא עמוס.. זה סוף שבוע....:) היום אותי מסיימת את שנת הלימודים בפנימייה שלה, אמא שלי ויתרה לי על בית הספר, אני הולכת לעזור לאחותי ואמא שלי להביא את הדברים מהפנימייה.. בנוסף לכל, אני הולכת לפגוש אני כל הידידים שלי והחברות שלי שהכרתי שם.. זה דיי המשך... | |
| | אז.. היום עבר מעולה, נסענו לכיוון הפנימייה של אחותי, הגענו, היא הכניסה אותי לכיתה שלה.. פגשתי את כולם! צחקנו, דיברנו הם אמרו שחסר לי שאני לא אעבור לשם:) היה כיף מאוד! אני כבר מתגעגעת לכולם... היה לי יום עמוס לגמרי, בסופו של דבר.. באמת וויתרתי, לא הלכתי לבר מצווה, ישבתי המשך... | |
| | זאת הייתה הרגשה של חוסר ידע, כאילו אני לא יודעת מה אני עושה..... לא אהבתי את ההרגשה הזאת, זה כאילו הכול עובר לידי ואני לא יכולה לתקן שום דבר..... שדיברנו הוא אמר משהו שגרם לי לכל ההרגשות האלה, ואני אצטט:" את שברת לי את הלב, אבל את תיראי.. אנחנו נחזור המשך... | |
| | כל כך הרבה רגשות מעורבות בי עכשיו, כמה שאני חסרת ביטחון, עכשיו זה אפילו גרוע יותר!!! אני מרגישה שאני כל הזמן טועה בבחירות שלי למרות שהן ניראות לי נכונות.. אני באמת מנסה לשנות את זה, את היחס שלי לאנשים ואת הסגירות שלי, אבל זה קשה... בנוסף לכל מה שמקיף בי המשך... | |
| | כואב לי לקבל את זה, כי מהם לא ציפיתי.... חברים, ברור. מתי שהם צריכים אותי..... שאני צריכה, שאני כן אצטרך עזרה... אף אחד לא יהיה שם... אף אחד מהחברים, שלפחות ככה הם קוראים לעצמם. זה סך הכול השם, חברות.. בלי שום כוונה..... אז אני מתעלמת לגמרי מהכוונה, עדיף להיות לבד המשך... | |
| | אז בית הספר שלנו לא כמו כל החטיבות.. אנחנו מסיימים ללמוד ב30.6, למרות שאני בחטיבה, אני מסיימת בתאריך הזה...כל כך הייתי רוצה כבר לשבת בבית ולא לקום כל יום בשביל ללמוד, זה כל כך מעייף.... אני רוצה שהשנה הבאה תעבור כבר ואני אוכל לעבור לבית ספר שאני באמת רוצה סוף המשך... | |
| | אז אולי אני לא באמת מ״החבורה״ הזאת של הכיתה.. אבל אני ממש לא רוצה להיות בצד, אני לא רוצה להיות במרכז יותר מדי... אבל אני מוצאת את עצמי יושבת בכיתה הרבה פעמיים וסתם מחטטת בטלפון שוב ושוב.... אני לא רוצה לעבור את כיתה ח׳ בתקווה שהיא תסתיים כבר, אני מאוד המשך... | |
| | שאלה אחת, אני לא מוצאת עליה תשובה, היא לא ברורה.... למה גם שאני מרגישה טוב אני מרגישה צורך לעוף מהעולם הזה?! פשוט לנוח..... רחוק מכולם, מכל הריבים, ההטפות מוסר של כולם לגביי... אני עד כדי כך לא בסדר?! אני כל כך גרועה? כל כך לא טובה בשביל כולם? זה בנוסף המשך... | |
| | את כל הכוח שיש מסביבך את מעבירה אלייך כדי להמשיך, זה נראה קל.. כמה שזה לא פשוט...... עוד חיוך עם עצב מוסתר, עוד מבט של חוסר ביטחון...תאספי את עצמך מהמקומות שלא הצלחת לברוח, מהמקום הזה שסוגר אותך בתוך עצמך, צאי משם.... תסתכלי אל העתיד תחיי את ההווה ותשחררי את העבר, המשך... | |
| | כל כך קשה לוותר על האנשים שהיו חשובים לי.. כל הזיכרונות.. כאילו בשנייה אחת הכול נעלם, כאילו צריך להשלים עם זה.. כמה שזה קשה:/ לפעמים לשחרר את מה שהיה זה טוב אבל זה להרגיש באמת כמה זה כואב.. אני מחכה לרגע הזה שאני אוכל להגיד שהכול בסדר, שאני אמצא את המשך... | |
| | זה לא מספיק אף פעם!! אני לא בסדר תמיד. אני לא טובה מספיק. לא בשבילה, לא בשביל אף אחד אחר! אני לא בסדר, אני מגעילה, היא דואגת להזכיר לי את זה שאני לא אשכח... לא רוצה לשמוע הטפות! נמאס לי מזה, נמאס לי מהכול! אני לא מועילה אז אפשר להרים המשך... | |
| | התפרקתי... שוב.. כעסתי, צעקתי, בכיתי, פגעתי..... פשוט רציתי גוע בעצמי באותה שנייה, עם כל הרצון, אמרתי שאני נישארת חזקה. אני לא מאמינה שאני עדיין על הרגליים, אולי זה נראה שאני לא בסדר או משהו כזה, אבל זה סך הכול מלחץ, מדיבורים של המשפחה בעיקר. אז עובדה שאני עדיין מתמודדת... כמה המשך... | |
| | אני כל כך אוהבת את ההרגשה הזאת, שהכול מסתדר... למרות שלא בטוח שלהרבה זמן.... עוד ריב, עוד בכי... נמאס לי מזה, אבל זה פשוט מתפרץ. כל כך נפגעתי מאנשים בזמן האחרון... שמעתי משפט חדש מהחבר לשעבר שלי.. ״את בלי רגשות, הלב שלך מאבן״.... כל כך פגע בי המשפט הזה.... אני המשך... | |
| | זה פשוט לא ברור, אני יכולה להיות מאושרת, ואז לאבד את זה לגמרי... מה שקורה עכשיו! היה לי יום מעולה, דיי הצלתי את חברה שלי ממשהו מביך ולקחתי את הדבר הזה על עצמי.. היה לי מסיבת בריכה היום, הלכתי... לא התכוונתי להיכנס בגלל חוסר הביטחון והמבטים... אז פשוט דחפו אותי המשך... | |
| | טוב אז....... מחר יום אחרון ללימודים סוף סוף! זה הולך להיגמר.. עם כל הכעס שלי, העצבים על כולם.... אני באמת אתגעגע. עכשיו אני לא מי יודע מה שמחה, אבל התרגלתי כבר. יש בת מצווה היום, לא הלכתי..... סיבות כל כך מעצבנות שאפילו לא בא לי להתחיל לספר..... מחר אני הולכת המשך... | |
| | אז היום יום אחרון..... נגמר. חיכיתי כל כל הרבה!!! אבל את האמת מה שמטריד אותי יותר זה העניין של הבלוג, אני מרגישה שאני מתחילה לכתוב כי אני חייבת, כי אני רוצה לעדכן כל הזמן... כמה שזה עוזר לי וכמה שזה מוריד ממני כובד עצום, אני לא רוצה לוותר על הכתיבה המשך... | |
|
|
|
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?
עדכוני RSS
|
|
|
